<h1>חבור התשובה להמאירי — שבר גאון מאמר ב' פ"ג</h1>
<h2>דף כט.</h2>
לבאר בו פרטי המתים שראוי להתאבל עליהם אפילו מי שאינו מקרוביו, והוא הספד החכם והחסיד ובני המעלה, ולבאר זמן אבלותם ותכונת צערם, וכן לבאר הענין המוטל על הכל בכל המתים. אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללות בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי, אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כולם לדמים יארובו איש את אחיהו יצודו חרם [מיכה ז'], תחלת דברי מיכה להורות לעם דרכי התשובה ולהודיעם שבשובם מפשעיהם ישוב ירחמם ויתעשת להם ולא יאבדו, וכמו שאמר בסוף דבריו [שם פס' י"ח] מי אל כמוך נושא עון וכו' ישוב ירחמנו וכו' תתן אמת ליעקב, ולזה היה מאשים וקורא חמס על הראשים הראויים להוכיח על בלתי הוכיח את העם לקרוא להם דרכי התשובה, כל שכן בהמשכם גם הם אחר העונות, כמו שאמר [שם פ"ג] ראשיה בשחד ישפוטו ונביאיה בכסף יקסומו, וסדר דבריו בנביאים שהם סבת העונות, תחלת סדר דבריו להודיע העונש המגיעם ואחר כך בהודיע להם היות עונש לחטאם, ואח"כ בקרוא חמס על הראשים אם בהתרשלם בתוכחות אם להמשכם אחר העונות גם הם, ואחר זה בהיות העם גוי עז פנים לא תשמע לשונו לקול מוכיח, ואחר זה בהעדר מהם החכמים הראויים להוכיח, וביאר שכבר נמצאו כל הסבות המונעות דרך ישרה בדורות ההם, והודיעם החטאים כשהגדולים נמנעים מלהוכיחם, כי העם נמשך אחר הראש ואחר המנהיג אשר היה בידו למשוך בידם, אחר שלא היו נשמעים לנביא השם והיו אומרים אל תטיפו יטיפון [שם פ"ב], ואחר ביאר סבה לרעות ההם והוא האסף כל החכמים והעדר החסידים אמר, אללי לי כי הייתי כאספי קיץ, כלומר נשארתי כשיירי פירות הנשארים אחר שנלקט הפרי, וכעוללות בציר הנשארים אחר הבוצרים, ואמר אין אשכול לאכול, והמשל באשכול הוא החכם והחסיד, כמו שהביאו פסוק זה על העדר החכם כאז"ל במ' שוטה [מ"ז ע"א] משמת יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן בטלו האשכולות שנאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי, ופי' בגמ' [ע"ב] אמר רב יהודה אמר שמואל מאי אשכל איש שהכל תלוי בו, ויש שגורסים שהכל בו, על דרך כרכא דכלא ביה [חולין נ"ו ע"ב], ועליו אמר הנה אין אשכול לאכול, שאין צדיק וחכם שילמדו ממעשיו, כאמרו אבד חסיד מן הארץ, ואמר בכורה אותה נפשי, כלומר תמו החסידים ואני מתאוה לביכורים, והוא לילדים משכילים ומביני הדעת, כמו שאמרו במדרשות [ב"ר פרשה צ"א ט'] על פסוק [איוב כ"ח] כי יש לכסף מוצא אתה מוצא ד', שהם תשמישו של עולם וכלם אם אבדו יש להם חליפים חכם שמת מי מביא תמורתו, והזכיר בזה שלמה ע"ה [קהלת ח'] אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות וכו', אמר שאין צדיק שולט ברוחו למונעה ולאסרה שלא יצא, וספר מיתתו בלשון נקיה והוא צאת נפשו מגוה לשוב אל השם, ואמר שאין שלטון ביום המות, ר"ל שאין השלטון מציל עצמו מהמיתה, כמו שאמר החכם בהספד אלסכנדר אתה שפל ביום המות, ר"ל שאין אחרי הגדולה ויחיד אחרי רוב העוזרים, ובדרך צחות אז"ל כל מקום אתה מוצא המלך דוד וכאן [מ"א ב'] אמר ויקרבו ימי דוד למות אלא כיון שהמיתה מחזרת אין כאן שולטנות אין כאן מלכות, ואין משלחת במלחמה [קהלת שם] שלא יועילו כלי זיין ורש"י פירש ואין משלחת במלחמה, שדרך הלוחמים שאם ירצה גדול הבית להעמיד איש תחתיו לשלחו למלחמה ולהשען הוא בביתו כבר הוא מטכסיסי המלכות לקבל ממנו זה, ואמר שבזאת המלחמה לא יוכל השלטון לשלוח אחר תחתיו, אבל אשר יקרא אחת דתו להמית לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, ויש שפירש משלחת כענין מפלט, כלומר שאין ענין לברוח מהמלחמה, כמו שאמר החכם בהספד אלסכנדר זאת הדרך אין ממנה מברח וזה הכוס אין משתייתו מנוס ומי שיחשוב שהוא נמלט ממנה ישמח בחייו ומי שיתבונן כי יוקש בה יתודע ויודה לאלהיו.
ואחר הזכירו אופני המות ספר במה שראוי להגדיל ההספד בהם, ואמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, ר"ל בשלום ויקברו בכבוד, וממקום קדוש יהלכו, ר"ל שיציאתם מהבלי עונג וימותו מתוך עושר, וישתכחו בעיר, הענינים הרעים שעשו ודאי נשכחים מן העולם לא תזכר עוד רעתם, וזהו אשר כן עשו, וי"ל וישתכחו מלשון ארמי, ר"ל נמצאו בעיר בפרסום גדול, ובגודל לבב הרשעים שעשו העבירה ודאי הם מפורסמים, והחסידים לא יעשו רושם כלל, אמנם קשה שיאמר על הרשעים וממקום קדוש יהלכו, ומפני זה ראוי לפרש בזה שאין ראוי להספיד על הרשעים שהם לא ימותו אבל הם קבורים, ולזה אמר ובכן ראיתי רשעים קבורים, שאע"פ שהם מתים ובאו אחרים תחתיהם מיד לא יחדל רשע מקרב הארץ, כמו שכתב אחד מהמפרשים על דרך צחות על בני המחלקת, ובני קורח לא מתו אבל יתחדשו תמיד, אבל החסידים שהם ממקום [קדוש] בלכתם ילכו הליכות עולם וישתכחו שכחה גמורה באותה עיר אשר עשו דבריו נכונים ולא יזכרו תוכחותיו, ולזה אמר [מיכה ז'] כלם לדמם יארובו איש את אחיו יצודו חרם, וכן אמר ישעיה [כ"ד] ועוה פניה והפיץ יושביה, ופניה הם הצדיקים שנתפשים בעון הדור, כמו שאמרו [שוחר טוב מזמור ח' פס' ג'], בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך [משלי ו'], אין רעך אלא הב"ה שנאמר רעך ורע אביך [שם כ"ז], הא אין הכתוב מדבר אלא בתלמיד חכם בשעה שנעשה זקן ונתמנה אומר עד שלא נתמנית פרנס לא היית נתפס על דורם עכשו שנתמנת פרנס נעשית ערב ואתה נתפס עליהם, וכן דרשו במדרש שיר השירים [פרשה ו' ב' א'] דודי ירד לגנו, דודי זה הב"ה, ירד לגנו זה העולם, לערוגת הבושם אלו ישראל, לרעות בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ללקוט בשושנים, לסלק צדיקים שביניהם, וכן אמרו [שם ב' ג'] משל למלך שהיה לו פרדס נטע בתוכו שורות של תאנים שורות של רמונים ושל כל אילנות מסר הפרדס ביד בנו בזמן שהיה בנו עושה רצונו המלך מחזר ורואה אי זו נטיעה יפה בכל העולם עוקרה ונוטעה באותו פרדס בזמן שאין בנו עושה רצונו המלך מחזר ורואה אי זו נטיעה יפה ועוקרה הימנו, כך ישראל כל זמן שישראל עושין רצונו של המקום ב"ה רואה איזה חסיד באומות ומדבקו עמהם כד"א ביתרו, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הב"ה הוא חוזר ורואה אי זה חסיד ביניהם ומסלקו מביניהם, כל זה משל התפשם על עון דורם, והוא שאמר [שה"ש ה'] מה דודך מדוד כלומר מה הענין שכל כך תספידי עליו, והשיבה דודי צח ואדום, כלומר כל מיני שלימיות היו בו, ואח"כ אמרו כמודות לדבריה [שם ו'] אנא הלך דודך וכו', והשיבה לערוגת הבושם, כלומר כבר ידעתי היותו במקום טוב אבל שאני מתעוררת על חסרוני.
ואין ההספד מצד עצמו כי מה חפצו בחיי העולם הזה הכל להספד הדור, וכן אמר החכם מה מאד חביבה עלינו המות אחר שהיינו יראים ממנה וחרדים, וזה להרגישם בתענוגים הנצחיים, ואמר אחר עד פה הייתי זוחל למות ועתה אדאג ואפחד לאורך הימים, ועל דרך זה אמר הפלוסוף אע"פ שאני מפחד מהמות אינני מחזר אחריו קודם הגיעו כי תועלת האדם בזה החיים ללמוד ולהתחכם ולעלות למעלה העליונה, הנה שתכלית כוונתו בעולם הזה אינו רק לעלות לי"י, ועל דרך זה אמר חכם מחכמי הערב עבודת הארץ ושמושה הם כלים להיות המאכלים מצויים, והמאכלים כלים לגוף, והגוף וכל כליו כלים לנפש, והנפש וכל כליה כלים לקבל השכל, והשכל הוא הכונה במציאות האדם, ובמשלי הערב המשילו הדבר למלך נכבד בנה עיר גדולה בהר גבוה ותלול, ועולין שמה במדרגות ההר, העיר הגדולה אין חומה והשווקים בה סביב זו לפנים מזו, ובככר העיר בנה בית המלכות גדולה ונכבד מאד, והשוקים אשר סביב בראשונה בעלי אומניות בידם כסף וזהב לרוב, ובשניה בידם סוחרים כל מיני מעדנים ומיני בשמים ורקוחים, ובג' פרשים וכל רכב בחור בעלי מוסר אנשי מדות בידם כל מיני זמר ומלבושים בגדים מחמודות, ובד' פחות וסגנים ובני מלוכה השליטם המלך בכל אשר סביבותיהם, והיכל המלך בתוך אלו השווקים, וצוה המלך ומינה שערים ושומרים בכלם, וצוה לבל ימנע לשום אדם לשום א' מהשווקים לקחת את אשר ירצה, ובתוך הבאים באו ד' אנשים, פתחו שער הראשון ואמר להם השומר הא לכם מן הממון כחפצכם, אך ברצוני תכנסו אח"כ בשוק האחר ושם ימצאו מעדנים ומיני בשמים וכל מיני תענוג, אמר הא' די לי בזה ונשאר שם, והג' נכנסו לשוק השני, ובהגיעם שם אמר להם השומר הא לכם מעדנים וכל מיני בשמים ושאר מיני תענוגות כל אשר ישאלו עיניכם, אמנם אם תתאפקו ללכת אח"כ עד השוק הג' הלא טוב לכם אז מעתה, אמר הא' זאת נחמתי בעניי לא אשאל עוד ולא אבקש גדולות ונפלאות ממני ונשאר שם, והב' נכנסו לשוק הג', ואמר להם השומר הא לכם סוס דוהר מרכבה מרקדה חח ונזם שירים וכובע וכל מיני מחלצות הדר, אבל אם אולי יגיע חריצותיכם עד השוק הד' והייתם כאלים יודע ויד חריצותיכם לעדי עד ימלוך, ואמר הא' אשמח בחלקי ומה אשאל עוד ונשאר שם, הד' דחק ונכנס בשוק הד' בני מעלה רואה פני המלך, ובראותו נפלא מאד והשתוקק לעמוד בהיכל המלך, ולקץ הימים נכנס לבית המלך נשא חן בעיניו ויאהבהו וינשאהו, ויבז בעיניו לשלוח יד בעיני השווקים הראשונים כי ראה כי הבל המה מעשה תעתועים, זו תוכן המשל, ועניינו על מדות בני אדם יש שכל כוונתו אחר הקבוץ הממון, גם לא יניחנו טבעו הרע להשיג ממנו תועלת כלל, אבל עם כל ממונו לא יצא חפשי ממחסור הבעריות והפחיתות, והוא הנכנס בשער הראשון לכל, אמנם הוא משאר מיני השלמיות אלא שהוא הפחות שבכלם כמו שקדם, ועל צד המליצה אני אומר נהי דלגופיה לא חזי לדמי מיהא חזי, ויש שנכנסו עוד בהשיגם המעלה אשר בהשיגם קיבוץ ממון יוציאוהו לענג גופם, וראו טוב בעמלם וינחלו כבוד עושרם, והם הנכנסים בשער הב', ויש אשר עכ"ז יוסיפו מעלה על מעלתם ויכתירו עצמם במדות נכבדות וישלם עשרם במוסר ובכבוד בני העולם, וירכבו במרכבת המעלה לשמוח ולשמח את אחרים, והם הנכנסים בשער הג', והמשכילים לא תתקרר דעתם עדיין וישתדלו בצדקם נפשם בלמוד החכמות והתורות בני המלוכה, ובעת מותם תכלינה נפשותם ותבואנה בהיכל המלך אשר אליו שמו מגמת פניהם מעודם, א"כ אין מדרכי החכם השלם שירא מהמות אחר שהשלים נפשו, כי אין יתרון להמשך זמנו בחכמה ובעבודה למה שהזדרז והשתדל בה עד שהגיע אל התכלית, ואם היה זה בקוצר זמן אחר עד שכבר הגיע הכונה, ועל כיוצא בזה אמרו במשליהם הערבים על הספד החכם שמת עודנו באיבי הבחרות, אמרו כדדמך ר' בון בר' חייא על ר' זירא ואפטר עליה מתוקה שנת העובד וכו' [קהלת ה'], משל למלך שהיה לו פרדס ושכר עליה פועלים והיה שם פועל אחד זריז במלאכתו אחז המלך בידו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות, לעתות ערב יצאו פועלים ליטול שכרם בא אותו פועל עמהם ונתן לו שכר כמותם, התחילו פועלים מצרים וצווחים ואומרים זה שלא יגע אלא שנים או ג' שעות נוטל שכר כמותינו שיגענו כל היום כלו, אמר המלך מפני מה אתם צווחים, יגע זה בב' שעות יותר ממה שיגעתם אתם בכל היום, כך יגע ר' בון בכ"ח שנה מה שלא יגע תלמיד ותיק לק' שנה, ולכן הספד החכם אינו על עצמו אלא על הדור, ולכן מוטל ההספד על כל הצבור.
וכבר אז"ל במדרשות אשרך ארץ שמלכך בן חורים [שם י'], אשרך ארץ שמלכך בן תורה, אי לך ארץ שמלכך נער, אי לך ארץ שמלכך מנוער מתורה ומן המצוות, ואמרו ווי לקרייתה דאסיה פודרוגוס, ואמר בעל המוסר הנהגת החכם ואם הוא כעסן טובה מהנהגת הכסיל הערום, כי כעס החכם רצון ורצון הכסילים זעף, ועל זה הצד אמרו בתלמוד [שבת ס"ג ע"א] אם ת"ח נחש הוא חגרהו על מתנך ואם עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו, א"כ אין קרוב מיוחד בהספד החכם אבל הספדו מוטל על הכל, וכבר קראוהו הספד של רבים, ולכן עשו מעלות בענין הספד הנשיא והוא אב ב"ד ורב וחכם, וכן על שמועות רעות ברוב צבור, מדברי הראב"ד רוב צבור שבאותה מלכות לא רוב שבאותה עיר, אלא שלא פירש זה בפירוש, ויש מקומות שעושים הספד בבית הקברות קודם קבורה ולאחר שמסיימין פותחים בצדוק הדין וקוברים ומסיימים בקדיש, וכתבו על מי שמביאים אותו בבית הכנסת שהם מכבדים עצמם בחילול השם ומכניסין נבלתם למקום טהרה וקדושה, אלא שלדעתי רוב חסידות הוא והפרז מדות, ואין ראוי למעט בכבוד חכם כלל, אלא שמודה אני להם שראוי לכל קהל לעיין עיון יפה שלא לישא פנים למי שאינו חכם ולמי שאינו ראוי לכך, ולא יחניפו את הארץ להכניס לבית הכנסת מי שאינו ראוי לכך, ועל צד המליצה אני אומר ולא יחללו את מקדש י"י, וא' מהגאונים כתב מנהג בישיבה להספיד לפני המטה לתלמידים אבל חכם וגאון מכניסים אותו לבית המדרש במקום שהיה דורש ומספידים, וכשמוציאים את המטה סופדים עד בית הקברות, וסופדים אותו עד יום אחד בתוך ז', ולזמן ישיבה סופדין אותו קרוביו ורחוקיו לפי כבודו באדר ובאלול, וליום ג' עולים לבית הקברות וכן ליום ל', ולתכלית י"ב חדש משכיבין אותו בבית הכנסת ובישיבה.
וכן מכבוד החכם שגונזים ס"ת שבלה עמו, כאומרם [מגילה כ"ו ע"ב] ס"ת שבלה גונזים אותו אצל ת"ח א"ר אחא ב"ר יעקב בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים, וכל ההספד תעורר לב העם שיתבוננו על חסרונם ויפשפשו במעשיהם ויחזרו בתשובה, אז"ל [מו"ק כ"ה ע"ב] בכו לאובדים ולא לאבדה שהיא למנוחה ואנו לאנחה, הורה בזה שעיקר ההספד הוא על חסרונם בהערה, כמו שביארנו, וכן יורה בדרכיהם שראוי לפשפש במעשיהם ושירעדו בנפשם במיתת החכמים לומר גם עליהם תעבור כוס ואיך נעמוד אנחנו, ויורה זה אמרם ז"ל על הספד החכם אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקיק, והאריכו במשלי ההספד, יורו כולם שיתבוננו על חסרונם לא על המות כי הוא חיים לצדיק כ"ש החכמים ישנים בחייהם ובמיתתם יעורו משנתם, וכמו שאמרו [כתובות ק"ד ע"א] ג' כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו א' אומר יבא שלום וא' אומר הולך נכוחו וא' אומר ינוחו על משכבותם, וביאורו אצלי שכל חלקי הנפש כמו שידוע שיתפשטו ממנה ג' כחות כלם שמו מגמת פניהם בחייו לעבוד את השם שכם א' ולא קרהו מצד א' מהם, ומפני זה יאכל פרי מגדיו ויהנה במה שטרח, ונמצא א"כ שכל א' מחלקי נפשו עזרוהו עזר טבעי לזה הגמול הנכבד, והוא המשל באומרו א' אומרת וכו', ואם הרבה בעבודתו ית' בחייו במותו יקח הכל ירד אחריו כבודו ויקצור את אשר זרע, כאמרם ז"ל [ע"ז ה' ע"א] כל מצוות שאדם עושה בעולם הזה באות ומעידות לפניו ית' בעולם הבא שנאמר [ישעיה נ"ח] והלך לפניך צדקך וכו', וכן אמר מספר בתגמול העולם הבא ומייעד זמן תחיית המתים בהתהלכך תנחה אותך וכו' [משלי ו'].
